פסק-דין בתיק ת"ק 24764-03-11

1.         א.         התובע מלין על כך, שרכב בבעלות הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") בו נהג מר רורלך סרג'יו (להלן: "נהג הנתבעת") נסע לאחור ותוך כדי כך פגע בחזית רכבו של התובע.

                        כתוצאה מפגיעה זו נגרמו לתובע נזקים, הנתבעים על ידו בתביעה זו, בסכום של 30,453 ש"ח, הכולל בחובו: ירידת ערך לרכב בסך של 9,614 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 1,612 ש"ח והוצאות תיקון הרכב בסך של 19,227 ש"ח (כולל מע"מ) והתובע מבקש לחייב את הנתבעות לשלם לו את נזקיו.

            ב.         הנתבעות מכחישות אחריותן או אחריות הנוהג מטעמם ברכב המעורב וטוענות, שהתאונה אירעה באחריות התובע, שכן לטענת הנתבעות, נהג הנתבעת אכן נסע לאחור, אך ברגע שהבחין ברכב התובע, הוא עצר את רכבו עד כדי עצירה מוחלטת והתובע אשר הגיע מסיבוב נסע במהירות יחסית לתנאי הדרך ולא שם לב לרכב הנתבעות וגרם לתאונה.

                        הנתבעות גם מכחישות את סכומי הנזק הנתבעים על ידי התובע.

2.         א.         בדיון שהתקיים ביום 22.8.11 לא התייצב מי מהנתבעות ובעקבות כך, שמעתי את התובע ועד מטעמו.

                        למרות שהדיון התקיים בהיעדר הנתבעות ובהיעדר נהג הנתבעות - נהג שהיה מעורב באירוע - בכל זאת לאחר עיון בעדותו של התובע והעד מטעמו ולאחר עיון בכתב ההגנה, הגעתי למסקנה, שהעובדות ונסיבות העניין, יש בהן כדי להטיל על נהג הנתבעת אחריות בשיעור של 60% ולהטיל רשלנות תורמת גם על התובע בשיעור של 40% ובהתאם לחלוקת אחריות זו - חויבו הנתבעות לשלם נזקיו של התובע.

            ב.         לאור בקשת נציג הנתבעות ולאור טענותיו, החלטתי ביום 25.8.11 לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הנתבעות והדיון נקבע מחדש ליום 9.10.11, דא עקא, ביום 9.10.11 לא התייצב התובע ולכן ביקש נציג הנתבעות לדחות תביעתו.

                        מאחר והיה ספק בהזמנת התובע ליום הנ"ל - החלטתי שלא להיעתר לבקשת דחיית התביעה והדיון נדחה שוב ליום 20.11.11.

3.         ביום הדיון הנדחה - 20.11.11 - התייצבו התובע, נהג הנתבעת, נציג הנתבעת 1 (להלן: "מנורה") ונציג הנתבעת מר נחום פרסר.

            נהג הנתבעת העיד בבית המשפט, שהוא הסתובב עם הרכב על מנת שיהיה לו שדה ראייה טוב יותר ואז הידרדר אולי מטר - מטר וחצי וראה את רכבו של התובע מתקרב דרך השיחים ואז עצר את רכבו.

            עוד טוען נהג הנתבעת, שרכב התובע פגע ברכבו וקיבל מכה חזקה, אשר כתוצאה מכך הוזז רכבו.

            גם התובע חזר שוב על גרסתו על אופן קרות התאונה ואף נחקר בחקירה נגדית על ידי נציג מנורה.

4.         לאחר שבחנתי היטב את חומר הראיות ולאחר ששקלתי את העובדות לעומקן, אני מחליט שאכן יש לחזור על המסקנה שאליה הגעתי בפסק הדין שניתן ביום 22.8.11 בהיעדר הנתבעות, שכן העובדות מצביעות על אחריותו המרבית של נהג הנתבעת ואחריותו התורמת של התובע - זאת לאור הנימוקים הבאים:

            א.         א)         נהג הנתבעת אינו מכחיש את העובדה שהוא נסע לאחור ובעת שנסע כך הוא כבר ראה את רכב התובע יוצא מבין השיחים. נהג הנתבעת טוען, שלאחר שנסע לאחור ולאחר שראה את רכב התובע, הוא עצר, אך הדרדר מטר - מטר וחצי.

                                    מר כהן יהודה - עד מטעם התובע - העיד בבית המשפט על שיחה שהייתה בינו ובין נהג הנתבעת, אשר אישר את העובדה שנסע לאחור, אך גם אמר שבעת שראה את התובע הוא עצר (עמ' 1 לפ', ש' 25-26).

                                    גם אם אקבל את טענתו שהפגיעה אירעה תוך הידרדרות רכבו, אין ספק, שבאותו שלב הוא נסע לאחור בעת שרכב התובע כבר היה קרוב אליו ותוך כדי כך פגע ברכב התובע.

                                    נסיעה זו לאחור בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת - היא זו אשר גרמה לתאונה וחוסר זהירות זו אשר גרמה לפגיעה בשני הרכבים מטילה על נהג הנתבעת אחריות גבוהה יותר מזו שיש להטיל על התובע.

                        ב)         הרכב בו נסע נהג הנתבעת הוא רכב גדול (ראה בעמ' 8 לפ', ש' 21)  ולכן היה על נהג הנתבעת לנסוע במשנה זהירות - מה עוד שתקנה 45 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת, שנוהג רכב לא יסיע רכב לאחור אלא אם יש צורך בכך ובמידת הצורך ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות כדי למנוע סיכון או פגיעה.

                                         כפי שעולה מאופן נסיעתו של נהג הנתבעת- אין לומר שהוא נקט באמצעים הדרושים כדי למנוע ההתנגשות בין שני הרכבים.